Vayedaber

תַּנֵּי. חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁירָה. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נִיתֶּרֶת לָךְ לְאַחַר זְמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הוּא מִתְכַּוֵּין וְהִיא אֵינָהּ מִתְכַּוֶונֶת. הִיא מִתְכַּוֶונֶת וְהוּא אֵינָהּ מִתְכַּוֵּין. לְעוֹלָם חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן מִתְכַּוְונִין. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נוֹתֶנֶת לָךְ מֵאָה מָנֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אָמַר. עַל מְנָת. נוֹתֶנֶת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי הוּנָא וַעֲבַד כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כַּד שָׁמַע דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלַג חָזַר וְכָפָה וְחָלַץ לָהּ זְמָן תִּינְייָנוּת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר וָוא וְאָמַר לֵהּ. בְּנִי. הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ רוֹצָה לְהִינָּשֵׂא לוֹ דֶרֶךְ יִיבּוּם אֶלָּא חֲלוֹץ לָהּ. עֲקוֹר זִיקָּתָךְ מִמֶּנָּה. וְהִיא נִישֵּׂאת לָךְ דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מִן דְּחָלַץ לָהּ אָמַר לֵיהּ. אִין אֲתֵי מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לָא שָׁרֵיי לָךְ. וְקָרָא עָלוֹי חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כד שמע. רב הונא דר' יוחנן פליג עלה חזר וכפה אותו לחלוץ לה שנית חליצה מעלייתא דהואיל ואיפסילה עליה כופין אותו לחלוץ חליצה אחרת להתירה לעלמא וכן אמר בבבלי בעובדא דר' חייא בר אבא:

מן דחלץ. לאחר שחלץ לה א''ל עכשיו אם יבאו משה ושמואל לא יוכלו להתירה לך וחליצה גמורה היא:

וקרא עלוי. עליה דר' חייא בר ווא:

להרע. על שהשיאו עצה מוטעת:

אם אמר על מנת. שתתן לי מאה מנה מחויבת לקיים התנאי ונותנת:

ועבד כר''ל. שאמר לו בכך אתה כונסה:

חלוץ לה והיא נתרת כו'. שבכך אתה כונסה:

עד שיהו שניהן מתכוונין. לפטור ואת אמרת דחליצה כשרה היא זו בתמיה:

ואיזו חליצה מוטעת לר' יוחנן כל שאומרים לו כו'. וכן היא פלוגתא דר''י ור''ל בבבלי ק''ו:

בְּנֵי סִימוֹנִייָא אָתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּעָא תִתֵּן לָן חַד בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן וַחַזָּן סַפָּר מַתְנַייָן וַעֲבַד לָן כָּל צָרְכִינָן. וִיהַב לוֹן לֵוִי בַּר סִיסִי. עָשׂוּ לוֹ בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עָלֶיהָ. אָתוֹן וְשָָׁאֲלוֹן לֵיהּ. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. רָקָה דָם. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָֽמְרִין. דִּילְמָא דְּלֵית הוּא מָרֵי אוּלְפָּן. נִישְׁאוֹל לֵיהּ שָׁאֲלוֹן לֵיהּ דַּאֲגָדָה. אָתוֹן וְשָׁאֲלוֹן לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָתוֹן לְגַבֵּי דְרִבִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. הָדֵין פַּיְיסוּנָא דְּפַייְסַנְתָּךְ. אָמַר לוֹן. חַייֵכוֹן. בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי יְהָבִית לְכוֹן. שָּׁלַח אַייְתִיתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. רָקָה דָם מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵּׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. אָמַר לֵיהּ. בְּשִׁינֶּיהָ. אָמַר לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. 69b עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין רָשׁוּם. מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִין אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא אַגִּיבְתִּינוֹן. אָמַר לֵיהּ. עָשׂוּ לִי בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ וְטָפַח רוּחִי עָלַי. וְקָרָא עָלָיו אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יַד לְפֶה. מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָה בָהֶן עַצְמְךָ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בני סימונייא. כההיא גי' גריס בב''ר ובבבלי גריס שם לוי נפיק לקרייתא כו':

בעא תתן לן. רצוננו שתתן לנו איש אחד שיהא דורש כו' וכל המעלות הללו בו:

ולא אגיבון. ולא השיב להם כלום:

דילמא דלית הוא מרי אולפן. שמא אינו בעל הלכות וגמרא אלא בעל אגדה:

הדין פייסונא. וכי זה הוא הפיוס והרצון שבקשנו ממך ונתת לנו אדם שאינו יודע להשיב:

שלח אייתיתי'. להביאו ללוי לפניו:

עד שלא נתחתם גזר דין רשום. דיכול לבטלו בתפלה. וכר' אלעזר בבבלי פ''ק דר''ה והכי קאמר בבבלי בגזר דין שאין עמו שבועה וכדר' יצחק שם דיפה צעקה אפי' לאחר גזר דין אא''כ יש עמו שבועה:

וטפח. גבה רוחי עלי וע''י כן נכשלתי מלידע להשיבם:

אם אמת למה רשום. דאמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה ורשום אינו אלא כסי' ודרך עראי בעלמא. ובבבלי קאמר וכי יש כתב שאינו אמת:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה גְנַאי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה שֶׁבַח. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַאי. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כָּאן וְכָאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה גְנַיי. עַל דְּבַר שֶׁפָּגַם דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה יָבוֹא וְיִטּוֹל פְּגָמוֹ וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. וּמָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה שֶׁבַח. נֶאֱמַר כָּאן קִרְייָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי. מַה קִרְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁבַח אַף כָּאן שֶׁבַח.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יבא כו'. וזהו הגנאי דקאמר:

גנאי. לחולץ שלא קיים מצות יבום:

כמשנה הראשונה. בסוף פ''ק דבכורות בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה אמרו מצות יבם קודמת:

כמשנה האחרונה. שם דעכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת ולפיכך שבח הוא:

אמר רבי יוסי. דלא היא דלא תוקמי הני תנאי אליבא דמשנה ראשונה ואחרונה דמטעם אחר פליגי ושניהם או למשנה ראשונה או למשנה אחרונה. דמ''ד גנאי אפי' למשנה אחרונה ע''י שפגם דבר א' מן התורה יבמה יבא עליה והיה לו להתכוין לשם מצוה:

ומ''ד חליצה שבח. דלעולם אין כאן גנאי אלא שבח דילפינן מג''ש:

מה קריי' שנאמר להלן שבח. וברכה. אף קריאה שנאמר בחליצה לשבח ולברכה. ושבח וברכה לנו ולכל ישראל:

סליק פירקא בס''ד

משנה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין מְמֵאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּפָנָיו וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. אָֽמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי מְמֵאֶנֶת הִיא קְטַנָּה אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶבְקֵר. אֶלָּא מְמֵאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל וּתְמֵאֵן וְתִינָּשֵׂא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ב''ש אומרים אין ממאנין. יתומה שהשיאוה אמה ואחי' אלא מן האירוסין וטעמייהו מפ' בגמ':

בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאה במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

בב''ד ושלא בב''ד. ואפילו בפני שנים כדמסיק בבבלי ריש פירקין דלעיל:

אין בנות ישראל הבקר. ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותארוס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל:

ותמאן ותנשא. בבבלי מפרש לה דלאו למיהדר ולמאן זימנ' אחריתא אלא דה''ק ממאנת וממתנת מלארס לאחר עד שתגדיל או אם רוצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא מיד דתו לא ממאנת לב''ש דנשואה היא ובגמ' מדייק עלה:

מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. בַעֲלָהּ שֶׁנִּשֵּׁאת לוֹ לִרְצוֹנָהּ מְמֵאֶנֶת. יְבָמָהּ שֶׁנִָּפְלָה לוֹ עַל כָּרְחָהּ אֵינָהּ מְמֵאֶנֶת. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. אִם בְּעִקָּר הִיא מְמֵאֶנֶת לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּיָבָם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְמֵאֵנֶת הִיא בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר עָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵינָהּ מְמֵאֶנֶת בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר צָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּבֵית שַׁמַּאי. דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. בְּבַעַל. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי לֹא בְנִישּׂוּאֵיךְ וְלֹא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהִיא עוֹקֶרֶת. וְאִם בְּאוֹמֶרֶת. אֶפְשִׁי בְנִישּׂוּאֵיךְ אֲבָל לא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּאוֹמֶרֶת. אֶפְשִׁי בְנִישּׂוּאֵיךְ אֲבָל לֹא בְּנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ רוֹצָה אֲנִי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵאֵנוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַילוֹנִית צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. נִתְגָּֽרְשׁוּ לֹא הִימֶינּוּ. וְדִכְוָותָהּ מֵאֵנוּ הִימֶּינּוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִזְקִיָּה כֵן. אִם מֵאֵנוּ בְחַיֵי הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן חוֹלְצֹת וְלֹא מִתְייַבְּמֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה טעמון דב''ש. דאינה ממאנת ביבם:

יבמה שנפלה לו ע''כ. מקידושי ראשון ואינה ממאנת לעקור זיקתה ממנו:

אם בעיקר. בבעל היא ממאנת לכ''ש ביבם דבא מכח הבעל:

ר' יוחנן אמר ממאנת היא ביבם כו'. כל הסוגיא זו עד ובנה על כתיפה גרסינן לה לעיל פ''ק הלכה ב' ושם פירשתי עם הגי' נכונה שבררתי בס''ד וכל הסוגיא ממתני' פליגא על ר''י שייכא להתם ואגב מייתי לה הכא:

נִרְאֵית שֶּׁלֹּא לְמֵאֵן אֲפִילוּ כֵן חוֹזֶרֶת וּמְמָאֵנֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁהַשִּׂיאָה אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה וְהָֽלְכָה הִיא וְהִשִּׂיאָה אֶת עַצְמָהּ אֲפִילוּ כֵן חוֹזֶרֶת וּמְמֵאֶנֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נראית שלא למאן. בעיא אחריתא היא אם בנשואים הראשונים נראית שלא למאן כגון שהשיאה אביה ואם נתגרשה והשיאה את עצמה אם אעפ''כ אמרינן דחוזרת וממאנת לבית הלל:

נישמעיני' כו'. ת''ש דתני בברייתא בהדיא דחוזרת וממאנת:

מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה עוֹשֶׂה כָּל הַבְּעִילוֹת שֶׁבָּעַל בְּעִילַת זְנוּת. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְיָא דְבֵית שַׁמַּי כְּרִבִי לָֽעְזָר. דְּתַנֵּי. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אַף הַפָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישּׁוּת הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת. הָדָא אָֽמְרָה. עָֽבְרָה וּמֵיאֲנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין עַל דְּבֵית שַׁמַּאי אֵין מֵיאוּנֶיהָ מֵיאוּנִין. נִכְנְסָה לַחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה. מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כַּאֲרוּסָה כִנְשׂוּאָה. אֲרוּסָה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁלִבּוֹ גַס בָּהּ. מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כַּאֲרוּסָה כִנְשׂוּאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מ''ט דב''ש. דאין מיאון בנשואה:

אם אומר את כן. דאפילו מן הנשואין ממאנת נמצא כל בעילותיו בעילת זנות ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וממנעי ולא נסבי לה ומעקרא תקנתא דרבנן וכן אמר בבבלי ריש פירקין לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. א''נ דמפרשינן הכא שאין לנו לעשות בעילתו בעילת זנות וכדלקמן וחדא טעמא הוא:

כרבי לעזר דתני רבי אלעזר כו'. לעיל בפרק הבא על יבמתו דכל ביאה שהיא שלא לשם אישות מיקריא בעילת זנות וכן נמי לבית שמאי:

הדא אמרה כו'. זאת אומרת מדאמרינן טעמייהו דב''ש משום הכי הוא ש''מ דאפילו בדיעבד אין מיאונה מיאון מן הנשואין לב''ש דאין לנו לעשות בעילותיו בעילת זנות ולקמן פליגי בה אמוראי בדיעבד לב''ש:

מה את עבד לה. לב''ש היך הדין נכנסה לחופה ולא נבעלה דלא שייכא טעמייהו אם כארוסה היא וממאנת או כנשואה וכן איפכא בארוסה שביהודה דלבו גס בה ובא עליה קודם החופה אם ממאנת הואיל וארוסה היא או כנשואה עבדינן לה הואיל וחיישינן שמא נבעלה ולא איפשיטא. ובבבלי קאמר דנכנסה לחופה כו' לא פלוג רבנן ואפשר דבארוסה שביהודה נמי לא פלוג רבנן ואפילו לקולא דכל ארוסה ממאנת:

הלכה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין מְמֵאֲנִין כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוּדָה בַּר אַבָּא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְבָרִים. שֶׁמְּמֵאֲנִין אֶת הַקְּטַנּוֹת. וְעַל עֵדוּת חוֹלְקִין. עַל עִיקַּר עֵדוּת חוֹלְקִין. כָּךְ הָֽיְתָה עִיקַּר עֵדוּתָן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. אֵין מְמֵאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית הִלֵּל. נִישּׂוּאֶיהָ הִתִּירָהּ וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. 70a מִשֵּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא הָיוּ נִישּׂוּאֶיהָ נִישּׂוּאִין. וְהֵן אָֽמְרוּ שֶּׁיְּהוּ נִישּׂוּאֶיהָ נִישּׂוּאִין. וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתֵצֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומשני משלך נתנו לך. כלומר דנשואין מדבריהם וכן מיאונה דבדין היה שלא היו נשואים כלומר דמן התורה אין נשואין לקטנה אלא על ידי אביה והן אמרו דנשואין הן על יד אמה ואחיה והן נמי אמרו דיוצאה במיאון:

וזכאי במציאתה כו' ואת אמר הכין. בתמיה שתמאן בו ותעקור נשואיה:

וקשיא על דב''ה נשואי' התירו. לקטנה וכאשתו לכל דבר היא:

על עיקר עדות חולקין. כלומר דרבי יודה בן בבא לא העיד אלא שמלמדין למאן סתם ובהא נחלקו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי אומרים דכך היתה עיקר עדותו דאין ממאנין אלא ארוסות וב''ה אומרים אף הנשואות:

ועל עדות חולקין. בתמיה אם מקובלין היו שממאנין היו יודעין אימתי ממאנין מן האירוסין או מן הנישואין והיאך חולקין בית שמאי ובית הלל בזה:

שממאנין את הקטנות. מלמדין אותן למאן היכא דצריכין למיאון כגון ההיא דתנן לקמן שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וא' קטנה ומת בעלה של גדולה כו' כדמפרשינן התם:

גמ' תמן תנינן. ריש פרק ו' דעדיות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source